״היה לי מטופל לא מזמן שלא נשלח אלינו ברגע האחרון, אלא קצת לפני, עוד הספקנו לעשות איתו תהליך. איש חזק, בדחן לא נורמלי. ישבתי איתו במפגשים הראשונים והלב נקרע, הוא יושב מולי ואומר לי ׳אני מפחד למות, אני לא רוצה למות׳. ומהמקום הזה לאט לאט התחלנו גם לדבר על מוות, על פרידות, ומה יקרה. הוא יצא למפגש עם המשפחה שאנחנו יזמנו, על חוף הים שהוא מאד אהב, דאגנו לו לחמצן וכל מה שנדרש, נתנו לו את הביטחון שיש איתו צוות. לפני זה הוא אמר לי ׳אז מה? זאת הולכת להיות מסיבת פרידה כזאת?׳, אז כן, זה מפגש פרידה. ואני נזכר בזה עכשיו ויש לי צמרמורת. ואני זוכר שאמרתי לילדים שלו ׳כן, אתם תבואו עם דמעות בעיניים, ואבא יראה אתכם בוכים והוא יבין שאתם אוהבים אותו, לא כולם זוכים שיבכו לידם עוד בחייהם. אז אתם תאספו את עצמכם ותחייכו ותהיו עם אבא׳. וראינו את התמונות משם. זה היה כל כך מרגש. יום למחרת הוא נפטר״.
המילה "הוספיס" מעוררת אסוציאציות קשות של אנשים סובלים על ערש דוויי. אבל האחות גלית זגר וד"ר אלון קרני מיחידת הוספיס בית במחוז דרום של כללית מצליחים להישאר חיוביים גם בסיטואציות הכי קשות שאפשר לתאר. הם אמנם מלווים את המטופלים שלהם בדרך לרגעיהם האחרונים, אבל כשנקשיב להם נגלה שיש גם לא מעט סיפוק בעבודה. הם מקלים על הסבל של החולים, תומכים במשפחות, וגם עדים לסגירות מעגל מרגשות ולרגעים משמעותיים של השלמה ופיוס. לפעמים הם גם צוחקים עם המטופלים עד דמעות.
אז איך עבודה כזו משפיעה עליהם? איך החיכוך המתמיד עם המוות משנה אותם כמטפלים וכבני אדם?
בואו לשמוע שיחה עם מטפלים שמתעקשים להעניק משמעות לכל שניה של המטופלים ואולי של החיים בכלל, כי כי מי שבאמת בנוי למקצוע הזה לומד להעריך כל רגע. ״דרום קאסט״ הוא פודקאסט שאנחנו מפיקים עבור שירותי בריאות כללית מחוז דרום, בהגשת מירי אפרמוב.
להאזנה ביישומונים