לפעמים צוחקים עד דמעות

״היה לי מטופל לא מזמן שלא נשלח אלינו ברגע האחרון, אלא קצת לפני, עוד הספקנו לעשות איתו תהליך. איש חזק, בדחן לא נורמלי. ישבתי איתו במפגשים הראשונים והלב נקרע, הוא יושב מולי ואומר לי ׳אני מפחד למות, אני לא רוצה למות׳. ומהמקום הזה לאט לאט התחלנו גם לדבר על מוות, על פרידות, ומה יקרה. הוא יצא למפגש עם המשפחה שאנחנו יזמנו, על חוף הים שהוא מאד אהב, דאגנו לו לחמצן וכל מה שנדרש, נתנו לו את הביטחון שיש איתו צוות. לפני זה הוא אמר לי ׳אז מה? זאת הולכת להיות מסיבת פרידה כזאת?׳, אז כן, זה מפגש פרידה. ואני נזכר בזה עכשיו ויש לי צמרמורת. ואני זוכר שאמרתי לילדים שלו ׳כן, אתם תבואו עם דמעות בעיניים, ואבא יראה אתכם בוכים והוא יבין שאתם אוהבים אותו, לא כולם זוכים שיבכו לידם עוד בחייהם. אז אתם תאספו את עצמכם ותחייכו ותהיו עם אבא׳. וראינו את התמונות משם. זה היה כל כך מרגש. יום למחרת הוא נפטר״.

הסייבר יוצא מהקופסה

עולם הסייבר נוגע היום לא רק למידע (שלנו ועלינו) אלא גם למכשירי קצה, IoT ותשתיות פיזיות. במקביל להתקדמות הטכנולוגית מתפתחת גם מפת איומי הסייבר, וכמוה גם דרכי הפעולה וההתארגנות של ההאקרים. "ניקח לדוגמה את הטלוויזיה החכמה", מסביר ליאור מרום, ה-CISO (מנהל אבטחת המידע) של Cybersixgill ובוגר הנדסת חשמל במכללת אפקה. "הטלוויזיה החכמה היא פחות מעניינת, אז השביתו לנו את הטלוויזיה – So what? לא יקרה באמת יותר מדי. אבל מבחינת התוקף שרוצה כרגע לתקוף את הבית שלי, היא לצורך העניין נקודת גישה. ואם עכשיו סמסונג, LG או כל יצרן כזה או אחר מפרסם פגיעוּת בטלוויזיות שלו, ודרכן תוקף יכול לנצל את הגישה לאותן הטלוויזיות, בהנחה שלא הקשחתי את ההגדרות, יכול להיכנס לרשת הביתית. נחשוב על המזגן שלי או על התריסים – הם לא מעניינים, הם חסרי ערך בהיבט… יש פה אולי עניין של הפחדה אבל לא יותר מזה. אבל משמה יכולים להגיע למקומות יותר מעניינים. בטח ובטח כשאנחנו מדברים על נושא של עסקים. אנחנו ראינו התקפה שקרתה באטלנטה, שפשוט לקחו את מצלמות האבטחה ברחוב ודרכן עשו התקפת מניעת שירות- DDoS. המצלמה היא לא מעניינת כמצלמה".

סכנה מוחשית יותר, ובמקרים מסויימים קריטית יותר, היא שיבוש המכשירים עצמם, מכשירים חכמים גדולים שנעים במהירות גבוהה – כלי רכב. "פה אנחנו רואים את העניין של ה-IoT בצורה הרבה יותר מסיבית", אומר מרום. "בעולם התחבורה, כשאנחנו מדברים על רכבים אוטונומיים, רכבים חכמים, שזה יכול להיות אפילו מההיבט של טרור. מחר מישהו משתלט לנו חלילה על הרכב, מנגיש את הרכב בתוך קיר".

או אפילו בעצימות יותר נמוכה, לשבש את התנועה, לעשות פקקים במרכזי הערים. זה יכול לגרום נזק כלכלי ומורלי מאוד גדול.

"זה פגיעות יחסית קלה, אבל אנחנו יכולים להגיע עד לרמה של חיי אדם. אנחנו יכולים לראות אפילו במטוסים היום איך מקפידים על הדבר הזה, ובאוניות. יש היום שימת דגש מאוד גדולה על הדבר הזה, כי מבינים שזה הגיע גם למקומות האלה".

התפתחות התקיפות מחייבת פיתוחים וחידושים בהגנה. אילו פרדיגמות חדשים אנחנו רואים בתחום?

"הרבה מאוד בעולם ה-IoT, הרבה מאוד לכיוון הענן. העולם עבר לענן ולכן ההגנות גם כן עוברות לענן. כי האקרים בסופו של דבר מחפשים את המידע, ואם המידע עובר לענן – אז ההאקרים ילכו לשם. ולכן אנחנו צריכים לחשוב ולאמץ פתרונות מבוססי ענן. אנחנו רואים חברות אבטחת מידע מסורתיות שקיימות הרבה מאוד שנים במשק, גם הן עשו את הטרנספורמציה לכיוון הענן. אנחנו נמצאים בעולם של הרבה ביג דאטה וצריכים להגן עליו. הגנות יותר אפליקטיביות (ופחות תשתיתיות, כי התשתיות עוברות לספק הענן). אפליקציות מאובטחות, הגנה על המידע עצמו".

עוד על אתגרי הסייבר והפתרונות שלהם בשיחה המרתקת עם ליאור מרום בפודקאסט "אפקה טוק" בהגשת עידו קינן >> 

רוח (דרומית) של חדשנות

נפתח בשתי עובדות:

א. תקופת הקורונה הביאה עמה, סט אתגרים ענק, בפניו ניצבו מערכות הרפואה השונות. עולם הרפואה נאלץ לאתגר את עצמו, להתפתח במהירות ולהתאים את עצמו למצבים שונים ומשונים כמעט כל יום מחדש.

ב. מחוז הדרום של קופת חולים כללית הוא מחוז עצום, שחולש על 60 אחוז משטח המדינה. המחוז משרת מגוון אוכלוסיות, חלקן מציב אתגרים מיוחדים לצוותים הרפואיים. ציבורים שונים במחוז, למשל, נרתעים באופן מיוחד מפניה לשירותי בריאות נפש, משיחה על הפרעות אכילה, מחיבור לטכנולוגיה.

קאט. רוח חרישית שורקת בין ענפי הקקטוס. 

שילוב האתגרים המובנים במחוז הדרום עם האתגרים החדשים של תקופת הקורונה מציב את הנושא של חדשנות ברפואה באור חדש, ונראה שמדובר בתחום חשוב מאי פעם לעולם הרפואה בקהילה.

בקופת חולים כללית מחוז דרום מובילים תוכנית פיתוח להרחבה משמעותית של התשתיות והשירותים הרפואיים והטמעת טכנולוגיות במרפאות. אבל כשמדברים על חדשנות ברפואה מדברים לא רק על חדשנות טכנולוגית, כלומר לא מדובר רק בטל-רפואה (רפואה מרחוק), או שימוש בביג דאטה. מעניין לציין שלפעמים מדובר בפתרונות פשוטים כמו להרים טלפון ולהציע שירות משלים כזה או אחר לאוכלוסיה שאפילו לא ידעה שהיא צריכה את זה, ברגע הנכון.

  • למה עדיף לפתח שירותי רפואה חדשניים דווקא מלמטה למעלה, ואיזה סוג של מענה הם נותנים?
  • איך מחברים אוכלוסיות קשות יום, שחיות ביישובים מרוחקים ופזורים, לשירותי פסיכיאטריה ומדוע הם הפכו לנחוצים מאי פעם לאור מגיפת הקורונה?
  • איך מצליחים לשרת חולי לב מורכבים באופן אישי ואנושי ולספק להם שירות מעולה מבלי להטריח אותם לבית החולים או אפילו למרפאה?
  • למה הגענו למצב שבו בעלי משקל עודף לא סומכים על רופאים ואיך משקמים את האמון ברופאים ותזונאים בכל הקשור לעודף משקל?
  • מה זה "עקרות הלכתית" ומהם האתגרים התרבותיים הייחודיים שעומדים בפני רופאות נשים במחוז?

עבר מספיק זמן מאז פרוץ המגיפה, וצוות המרכז לחדשנות במחוז, בראשם ד״ר אסי סיקורל הבלתי נלאה, אספו את מסקנות תקופת הקורונה והפגישו את מיטב רופאי המחוז עם האנשים שלנו באולפן קטן בעיר העתיקה בב״ש כדי לרקוח פודקאסט חדש. ניכרת הרבה גאווה דרומית. 

יצא מרתק, ומאזינים ממש כאן: https://podlist.net/clalit/

קל שזה הפשוטע

להיות היום מילניאל סלאש זילניאל זה לא קל. האופק נראה קודר גם בכיוון הכלכלי וגם בכיוון האקלימי. הדמות הפיקטיבית ״הפשוטע״ מתמודדת עם הניכור האורבני, היאוש והציניות באמצעות דמות היסטרית שמתפרשת על פני שלל ערוצי מדיה חברתית. הכתיבה השנונה של בר אלמליח, שמאחורי הדמות, הפכה אותה לתופעת רשת של ממש, עם שפה מובחנת ומעל חצי מילון עוקבים שמתמוגגים מההברקות שלה\שלו. מפה לשם, הפשוטע גם מפיקה מסיבות עם שלל סלבז, שיתופי פעולה מפתיעים ועוד. ואפילו הופק שיר עבור מצעד הגאווה יחד עם אגם בוחבוט. אפשר לומר שיש באזז.

שיר הדס מאיר, מגישת גלגלצ ושותפה של בר להפקות של הפשוטע, פנתה אלינו עם רעיון להפיק פודקאסט עבור הפשוטע. חברת האופנה Factory54 נתנה את החסות ויצאנו לדרך. כמו שהפשוטע מתארת בשפתה הייחודית:

״תמיד צחקתי על זה שיש יותר פודקאסטים מאנשים ששומעים אותם
תהיתי מי האנשים שיושבים ושומעים אנשים מדברים בלי יכולת להתפרץ באמצע ולהפוך את השיחה לעליהם
אבל אז גיליתי שהעולם מלא באנשים ששומעים פודקאסטים ונהנים מזה וזה עושה להם את היום והם באים לעבודה ואומרים חגית שמעת את הפודקאסט תשמעי והם איכותיים הם בגבוה הם צורכים תוכן שהוא לא האח הגדול סמל סטטוס
גם אני רוצה להיות מזוהה עם האיכותיים כזו אני תרבותית סולדת מטראש לי אין טלוויזיה בבית משחית את הנפש
אז בשותף עם שיר הדס מאיר שבאה מהרדיו היא יודעת איך מדברים הקלטנו פודקאסט 8 פרקים
בכל פרק התארח אדם נדיר ורם מעלה לדבר על נושא מעניין ברשת ובתרבות הפופ״

ציפינו לרעש וצלצולים, ממש כמו במסיבות של הפשוטע, אבל במקום זה קיבלנו פודקאסט אישי, מעמיק מצחיק ומרגש, אפילו אפשר לומר – נוגע ללב. עם שיר, ובר, הדמות האמיתית מאחורי הפשוטע, ועם רשימת אורחים מבעבעת.

מאזינים ממש כאן:

https://podlist.net/hapshuta/

בשורות טובות

 

אבא ואבא עושים פודקאסט

סיפורו של ההסכת שלנו מתחיל בחיפה של שנות ה-80. מכבי זוכה באליפות, בנזין שולטת ברחבות הריקודים, ולהיות הומו ממש לא מקובל חברתית, מעלה אסוציאציות מפחידות – וגם מהווה עבירה פלילית. גיא טצה הוא תלמיד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. בפגישה אצל חבר הוא רואה פתק שחברה משותפת כתבה: "אני לא יודעת אם גיא הומו, אבל הוא אחלה של בחור בלי קשר". גיא חוזר הביתה בסערת רגשות ופורץ בבכי. "לא יכולתי להבין איך ולמה חושבים שאני הומו. אני בעצמי לא הייתי מסוגל לחשוב את זה על עצמי. אני תלמיד מצטיין. ותלמיד מצטיין לא יכול להיות הומו".

[אפקט פאסט פורוורד] – ארבעה עשורים קדימה

גיא נשוי ללוצ'י, פסיכיאטר שהכיר בקבוצת תרבות שהקים, ולשניים 3 ילדים שנולדו בפונדקאות – אלה בת ה-14 והתאומים דוד ואיתן בני ה-10. היום גיא הוא הבעלים של חברת "בייבי בלום", שעוזרת לזוגות חד-מיניים להביא ילדים לעולם בפונדקאות בארה"ב.

בפודקאסט "אבא ואבא שלי", בהגשת אחינועם בר (גלגלצ) גיא מדבר עם חברים ואורחים על הדרך הארוכה שהקהילה עברה מהחיים בארון כעבריינים ועד לחיי משפחה נורמטיביים; מה זה אומר להיות משפחה להט"בית ומהי תגובות החברה? מי הן הפונדקאיות ותורמות הביצית ואיזה קשר נוצר בינן לבין ההורים והילדים? ההיבטים החברתיים והפסיכולוגיים; איך זה להיות ילד פונדקאות למשפחה להט"בית? מהי פונדקאות, איך עושים את זה ומה האתגרים בדרך? נגלה ביחד לאורך המסע. 

מוסיקה מקורית לפודקאסט? כן ושוב כן!

לא בכל יום פונה אלינו לקוח ומבקש להפיק הסכת נראטיבי מלא וגדוש בנוף-סאונד. נדיר אפילו יותר שהלקוח מבקש (ואפילו מתעקש) שפס הקול יכלול רק מוסיקה מקורית, כלומר יצירה שלא היה קיימת לפני כן, שנכתבה ובוצעה והופקה במיוחד עבור אותו פרוייקט. כזו הייתה הפניה של מכון עקבות Akevot אלינו. הם ביקשו להפיק פודקאסט בן שישה פרקים, על תולדות הסכסוך הישראלי פלסטיני, מנקודת מבט של זכויות אדם, אבל תוך הסתמכות על מסמכים מארכין צה״ל, לא פחות. שאפתני ומורכב, אנחנו יודעים. אבל התנפלנו על זה.

זה אכן היה פרוייקט לא פשוט להפקה, עם המון תוכן, עם עלילות ותתי עלילות ומסמכי ארכיון ודיאלוגים משוחזרים וקטעי עיתונות שהצריכו המון שחקנים וקריינים, וגם הרבה מאד עבודת בימוי ואילתור והרבה רגישות והשקעה מצד המגישה, מירה עוואד.

ועומר סנש, מעצב פס הקול שלנו כותב: ״הסיפור של הפרק הראשון מתרחש במדבר צחיח ורותח. מיד חשבתי על דויד David Peretz פרץ, מוסיקאי נהדר שיוצר ופועל בדרום ונראה שחי את האיזור. שלחתי לו את תקציר הפרק וקיבלתי חזרה סקיצה לקטע קודר, מזרח תיכוני, דיסוננטי וטעון בחשמל רגשי, שהתאים בדיוק למה שדמיינתי, אפילו יותר משתיארתי לעצמי שאפשר בכלל לבקש. העבודה מול דויד הייתה תענוג מוחלט, במיוחד לי, טכנאי מיקס שהחלום הלא ממומש שלו הוא עדיין לעצב פסי קול לסרטים. לאורך חודשי התקדמות הפרוייקט דויד הפיק עבורנו קטעים מגוונים, מנוגנים מעולה, עם סאונד נפלא, אבל בעיקר – מדוייקים, עם הבנה מטורפת של הניואנסים והצרכים. כמעט כל מה שדויד שלח התיישב מושלם על עלילות הפרקים״.

קרדיט צילום: עמוד הפייסבוק של דויד פרץ

היום דויד משחרר את הקטעים האלו בפורמט של אלבום אמביינטי אווירתי ואבסטרקטי, שאפשר להאזין לו ולנחש את הסיפורים על פי הכותרות ואפשר, אם תרצו, לשמוע איך כל זה התחבר והשתלב בסאונד של הפודקאסט הסופי.

ארבע שנות פודקאסטיקו ועד היום זה כנראה אחד הפרוייקטים שאנחנו הכי מתגאים בהם.

אין דבר כזה "מכור לשעבר"

בפודקאסט "מכורים", גם המרואיינים וגם המראיינים, אילן ואורי, הם מכורים לסמים – ולא "מכורים לשעבר", אלא "מכורים נקיים" (כפי שהסבירו לנו, שמכור יכול להיות נקי שנים, אבל הוא תמיד יהיה מכור). אילן ואורי הצליחו להתנקות והם מפיצים את הבשורה שלהם הלאה, גם למי שמכור, אבל גם כדי שאנחנו נוכל להתחבר לאנשים סביבנו שמכורים, להבין את הסיפור שלהם ואולי גם להושיט יד.

נושא ההתמכרויות מתחיל למצוא את מקומו בעולם הפודקאסטים, לצד נושאים חברתיים רגישים נוספים כמו הפרעות נפשיות, מוגבלויות ומאבקים חברתיים. בפרק Wartime Radio של This American Life, המפיקה דיינה צ'יביס סיפרה את סיפורם של דייב וכריס, מגישי הפודקאסט Dopey ("מסטול"), שני מכורים שהכירו בגמילה ומדברים על החיים וההתמכרות והסמים. לא נקלקל לכם את הפרק, אבל נזהיר שהוא פוצע – ושווה האזנה.

לוגו הפודקאסט Dopey

כשאילן ואורי באו לדבר איתנו והתחלנו לשמוע את הסיפורים שלהם ושל האורחים שלהם, הבנו שיש להם בידיים משהו אמיתי, שונה ונדיר. מה שהאורחים שלהם סיפרו היה מרגש, מצחיק, מעציב, לפעמים מאוד אפל ותמיד אנושי עד כאב. אנחנו שמחים שיכולנו לתת יד ואוזן לפרויקט הזה, ושהוא העפיל לנבחרת ההסכתים של "כאן", בהפקתו הטובה של ניר גורלי.

מוזמנים להתמכר.

התשמע קולי

תכלת גינס, מגישת הפודקאסט "אנשימעם", כמעט ולא שומעת. רונה סופר, המרואיינת בפרק הזה, כמעט ולא נשמעת, כי עברה תאונת דרכים קשה בגיל 15 שהפכה את הקול שלה ללחישה. הפער האירוני ביניהן הוליד את הדיאלוג הבא:

רונה: "אני נזכרת שכשעשיתי את הסרט, אז הציעו לי שמישהי תתמלל אותי, ואני כזה אה, 'שמישהי תתמלל אותי? וואו, ממש ממש לא', וזה באמת היה חלק מהקטע של, את יודעת, לרכוש מחדש את הזהות שלי – fuck it, ככה אני מדברת, וזה לא באמת קשה לשמוע אותי, כמו שצריך להקשיב. עכשיו, בישראל זה קשוח לדבר בווליום כזה, כי כולם פה צורחים. ברירת המחדל היא מאוד גבוהה. אז פשוט צריך להוריד כאילו את הווליום ולקרוא שפתיים".

תכלת: "כן, אני שמה לב, את מאוד אוהבת להיות חושנית גם בקול וגם עם השפתיים".

רונה: "גועל נפש"

תכלת: "אני אביא לך את האודם שלי, אל תדאגי".

רונה: "וואי, כן, חולה עליו".

תכלת: "הכתום".

רונה: "מהמם, כן".

סופר היא קולנוענית, פרסומאית, מרצה על נכות ומיניות, אקטיביסטית וג'ינג'ית. היא רוצה שתקשיבו לה, אבל *באמת* תקשיבו. ואם תקשיבו, תוכלו לשמוע אותה מספרת לגינס על קולנוע וזהות, נכות ומיניות, איך זה להיות טינאייג'רית זועמת שנאלצת לבלות שלוש שנים בשיקום, מה היא עשתה כדי לעבור פאזה מנס רפואי לחיים עצמם ומה היתרון בחתונה עם גבר נמוך קומה.

ועוד טעימה לפני שתלחצו פליי: 

רונה: "הייתה פגיעה שהיא גם בעמוד השדרה וגם פגיעה עצבית, וזה מאוד גבוה בעמוד השדרה, זה אומר שזה פגע בעצם בכל הגוף, אז כל הגוף שלי חלש בעצם, והכל זה חלק מהפציעה".

תכלת: "את גם נעזרת במקל הליכה".

רונה: "יש לי מקלות מהממים, שאני מקפידה לצבוע אותם".

תכלת: "אמרו לך שזה סקסי"?

רונה: "אמרו לי שזה פאלי".

לתמלול המלא

חדשנות בחינוך לספרות? כן, בבקשה!

עומר סנש, איש הסאונד שלנו, ממוקד בדרך כלל בהפקה, באחורי הקלעים אצלנו בעסק. בהזדמנויות המעטות שבהן הוא מול מיקרופון, הוא מגיש בגלגלצ קצת מוזיקה חדשה בימי שלישי ובסופשבוע רגוע בשבתות ומדי פעם מקריין פרסומות. הרבה זמן שהוא לא עשה משהו אחר עם הקול.
זה משתנה עכשיו:
לא מזמן פנתה אלינו גליה פולק-ארביב מהמרכז ללימודי הרוח בספריה הלאומית, והביאה איתה רעיון חדשני: מערך שיעורי ספרות לתיכונים.. בפודקאסט! התבקשנו להפיק הסכת שיעזור להעביר לתלמידים נושאים כמו אונומטופיאה, מטאפורה ופואנטה בצורה כיפית ומגניבה, שלא בוחלת בפופ-טראש עכשווי אבל גם צוללת לעומקם של נושאים כבדים ולא פשוטים. מגניב, לא? שמחנו על זה מאד, בעיקר כי זה מאפשר מרחבי סאונד והגשה מטורפים, אבל גם כי זה נושא שקרוב לליבנו.
אז קפצנו על ההזדמנות: אחינעם בר ולילך וולך המוכשרות כתבו, צוות פודקאסטיקו ערך, הקליט, הפיק ומיקסס, צוות הספריה הלאומית ליווה מקרוב את התהליך ובסופו של דבר קיבלנו פודקאסט שהוא גם מערך שיעור מסודר ואפקטיבי שיעזור לכל מי שלומד ספרות, וגם האזנה מהנה למדי לכל מי שמתעניין בנושא.

שני פרקים כבר עלו, על מטאפורה והאנשה. בקרוב יהיו עוד, על שלל נושאים.

האזינו, ותנו לתיכוניסטים שאתם מכירים לנצח את הבגרות בספרות בעזרת הפודקאסט הזה.
תודה גם למשרד החינוך ולקרן עזריאלי שתמכו במהלך יוצא הדופן הזה.
קרדיט צילום: גבע טלמור, עבור גלגלצ

הסכת תסכיתים? תסכית הסכתים? מגזין!

פרוייקט של אחד מטכנאי סאונד היותר מוכשרים שעובדים איתנו, שהוקלט בשעות הפנויות של האולפן והתפתח להיות הסכת תסכיתים.

הסכת תסכיתים? תסכית הסכתים?
מבולבלים? גם אנחנו! בואו לשמוע סיפור:

נמרוד עציון הוא איש סאונד ותחקירן בפרוייקטים שונים של פודקאסטיקו. בזמנו הפנוי המועט הוא גם מצליח להפיק הסכתים, במקביל ללימודי הבימוי שלו. בימים אלה הוא משיק את הפרוייקט השאפתני שלו, ״שמעו סיפור״, יחד עם אמיר אשד ליברמן.

מדובר במגזין-שמע בו מופקים ומושמעים תסכיתים מקוריים – סיפורים קצרים מומחזים באודיו (Audio-Drama). הסיפורים מתרחשים בעולמות שונים, מבוימים בסגנונות מגוונים, וכל אחד מהם ייקח אתכם למסע ייחודי בתיאטרון הדמיון של האודיו.

החומרים לא תמיד פשוטים, כי ככה זה לפעמים באמנות, אבל מובטח שיהיה מרתק. בפרק הראשון נטע מגיעה לבדיקה גניקולוגית בבית החולים, ומופתעת לגלות שלבדיקה אצל ד"ר כץ מצטרפים גם ד"ר שץ, ד"ר מוסקוביץ' וד"ר אלקבץ (אזהרת טריגר: חלקי גוף, תיאורים של רפואה פולשנית. עלול להיות קשה עבור חלק מהמאזינים).

פודקאסט גדול על נצחונות קטנים

מתרגשים להשיק פרויקט חשוב שאנחנו עובדים עליו כבר יותר משנה!

📢 אנשימעם – פודקאסט של אנשים עם מוגבלויות, ללא מגבלות.

תכלת גינס, סטנדאפיסטית חירשת ומגישת הפודקאסט, תשוחח בכל פרק עם אנשים עם מוגבלות ותשאל אותם על החיים, אהבה, החברים, הקהילה ואקטיביזם.

תכלת נעזרת במכשירי שמיעה וקוראת שפתיים, וכדי שהיא תוכל לשוחח יותר בקלות עם המרואיינים שמולה, נעזרנו במתמלל בזמן אמת, (שלומי דיין, כבד ראיה, אבל מקליד מהר יותר מכולנו גם יחד), שהקליד את תשובות המרואיינים למסך שניצב מול תכלת באולפן, תוך כדי ההקלטה.

אפשר להאזין לפרק (וכמובן גם לקרוא את התימלול) כאן: adif.org.il/podcasts

(📷 יעל בר כהן)

כדי להפיק את הפודקאסט השאפתני הזה חברנו לעדיף מועדון צרכנות, שכמועדון של אנשים עם מוגבלות, מעוניין לתת במה לסיפורים מהחיים ולהשמיע קול חשוב ואמיתי, בצורה הכי אותנטית שאפשר. לא תשמעו פה ״סיפורים מעוררי השראה וגדולים מהחיים״, אלא את האמת היומיומית, עם הקשיים והנצחונות הקטנים, של אנשים שחיים עם מוגבלויות.

אנחנו רוצים להודות לכל מי שעזר לזה לקרות. זה פרוייקט שאנחנו גאים בו מאד.

הגיאומטריה של הטירוף

זה היה פשע של תשוקה. לפנות בוקר באחד מימי סתיו 66' פרץ אדם מסתורי למבנה בטכניון. האיש, חמוש בלום, טיפס לגג הבניין וכילה את זעמו במסגרות כל אחד ואחד מ-28 החלונות שלו. כשהיה מרוצה מעבודת ההרס, ברח מהמקום ברכב מילוט שנהג שותפו לפשע. הבניין היה בניין דנציגר בטכניון. הסיבה לוונדליזם היתה תריסים שהותקנו על החלונות. איש ההרס היה צבי הקר, אחד מהאדריכלים שתכננו את הבניין. רגע, מה?

הסיפור מתחיל בשנת 1900, אז נולד אלפרד נוימן, לימים פרופסור ודיקן הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, והמתכנן הראשי של בניין דנציגר; ומסתיים בימים אלו, שבהם הבניין עובר שיפוץ מסיבי וזוכה לקצת נחת אחרי כל התלאות שעבר. התחקירן מור דיעי חנני קרא עיתונים ישנים, חפר בארכיון הטכניון ושוחח עם אנשים שמכירים את ההיסטוריה. מנכ"לית הארגון, רותי דונג, ביחד עם עומר סנש, הגישו, ואנחנו בפודקאסטיקו הפקנו את הדוקו-פודקאסט הזה, שפותח את עונה 3 של "הטכניוניסטים", הפודקאסט של ארגון בוגרי הטכניון. הפרק מספר את סיפורו המסוכסך של הבניין המשונה הזה, שעיצובו הדהד בעולם הארכיטקטורה, אך פה בישראל נזנח והוזנח. היה זה נסיון לצקת תוכן אישי וחזון ארכיטקטוני לתוך הסביבה שתשמש את אנשי העולם הפרקטי של המדעים המדוייקים. החיכוך בין שני העולמות הניב סערה רגשית גדולה אצל מתכנן הבניין, אך האם הנסיון שלו הצליח? אין לנו תשובה חד משמעית אבל יש לנו סיפור מרתק לספר לכם.

מוזמנים להאזין כאן:

או בספוטיפיי, בגוגל או באפל

עוד בהמשך העונה: רפי נווה, מאבות ההייטק הישראלי, שהיה באינטל, NDS, טאוור סמיקונדקטור, גיוון אימג'ינג ומרכז היזמות של הטכניון; הדס מרזל, מהנדסת בניין שעברה להציל את העולם עם אנרגיה מתחדשת; ליאור זינגר, מרצה ביום ואינדיאנה ג'ונס של עולם המים בלילה; ליאור רון, שאחראי להכניס בינה מלאכותית לראש של חטיבת ההובלות של אובר; פאנל בוגרי הפודקאסט שמספרים מה הם למדו מהקורונה; ועוד.

הארכיון מתעורר לחיים

פודקאסט חדש על הסיפורים הנסתרים והמוסתרים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

אחד הפרוייקטים שאנחנו הכי גאים בהם עולה לאוויר, אחרי תהליך של כשנה. אנחנו מאד אוהבים תסכיתים, ותיאטרון קולי, ובכלל שמחים תמיד להפיק כל פרוייקט שמצריך עבודת סאונד מעמיקה ועשירה מהרגיל. וכאן זכינו לבצע פרוייקט שהוא עולם ומלואו של סאונד, כולל מוזיקה מקורית של דויד פרץ והגשה של השחקנית והיוצרת מירה עווד.

הפודקאסט "אמצעים וכוונות" של מכון עקבות מתחקה אחר סיפורים מארכיונים שונים של גופים בטחוניים במדינה וחושף התרחשויות, התבטאויות, החלטות ומעשים שמאירים מחדש את מה שאנחנו אולי חושבים על תולדות הסכסוך האזורי הבלתי-נגמר שאנחנו שרויים בו. וכך כותבים על הפרוייקט במכון:

הארכיונים מלאים בסיפורים שטרם סופרו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל המנגנונים שממשיכים לשמר אותו עד היום. מאז 2014 אנחנו במכון עקבות פועלים כדי לאתר את הסיפורים האלה ולהוציא אותם החוצה אל אוויר העולם; כך נולד הפודקאסט "אמצעים וכוונות". בעונה הראשונה של הסדרה אנחנו צוללים אל סיפורם המרתק של ששה אירועים שמצאנו בין דפיהם של תיקים מאובקים בארכיונים, סיפורים ואירועים בלתי מוכרים שעיצבו ומעצבים את חיינו כאן.

אנחנו בפודקאסטיקו מודעים לעובדה שמדובר בתוכן שמצריך מחוייבות, אומץ וגם השקעה רבה של זמן. מכון ״עקבות״ גילה את התכונות האלו וחבר לצוות פודקאסטיקו להפקה הזו וכך יצא לאוויר האינטרנט ההסכת\תסכית ״אמצעים וכוונות – הסיפורים הנסתרים והומסתרים מאחורי הסכסוך הישראלי פלסטיני״. פרוייקט רחב יריעה, בהגשת מירה עווד, המלווה במוזיקה מקורית שהולחנה, בוצעה ומוקססה בידי דויד פרץ.

מירה עווד בהקלטת הפודקאסט "עקבות"
מירה עווד בהקלטת הפודקאסט "עקבות" באולפן פוסט שנשכר לצורך הפרוייקט
דוד פרץ. הלחין, ביצע ומיקסס את המוסיקה לפודקאסט. צילום: אתר תיאטרון תמונע
דוד פרץ. הלחין, ביצע ומיקסס את המוסיקה לפודקאסט. צילום: אתר תיאטרון תמונע

הפרק הראשון בסדרה עלה ביחד עם כתבה מקיפה ב"הארץ" על פרשת אבו זנימה ונחל, מחנות מעצר שישראל הקימה בסיני עבור אנשים חפים מפשע. הנה הפרק:

לא רק למשפטנים

עוד פודקאסט חדש מבית PODCASTICO: ברוכים הבאים לטריבונל! הפודקאסט לענייני משפט באקטואליה של מחוז תל אביב – לשכת עורכי הדין בישראל.
בכל שבוע נשוחח עם פאנל אורחים מרתקים, ונדבר על נושאי השעה מזוית חדשה, שתיתן ערך מוסף לעורכי דין ולאנשי מקצוע בתחום המשפט וגם לציבור הרחב שרוצה להבין יותר ולשמוע בין השורות כמה סיפורים אנושיים.

בפרק הראשון שוחחנו על חוק הפונדקאות בישראל.

משתתפים: עו"ד מיכל מורגנבסר, אורית הורביץ ברעם, עו"ד חגי קלעי וח"כ איתן גינזבורג

מגיש: עידן קוולר

חזיונות וכיסונים

"הבשורה: המדריך לצפיה בסמוראי גורמה" הוא הוא אחד הפודקאסטים המשונים ביותר שיצא לנו להפיק עד כה, ובכלל – מדובר בפודקאסט חריג בנוף: כל פרק בסדרה תואם לפרק בסדרת הנטפליקס היפנית האיזוטרית בת העונה האחת, "סמוראי גורמה" – סדרה מינורית המספרת על פנסיונר בשם קסומי, שיוצא לאכול לבד במסעדות וחווה תוך כדי כך חזיונות משונים של סמוראי, שמגלם את כל מה שקסומי השקט והמופנם היה רוצה להיות.

אדם ורז מנתחים כל פרק בקפידה ויראת קודש של ממש (אם כי ייתכן שהדבר נעשה בקריצה), ומתייחסים לסדרה כאל טקסט דתי לכל דבר ועניין: בשורה רוחנית חדשה לדור המילניאלים המתבגר, שבראשה עומדים הנביאים קסומי והסמוראי המדומיין שלו.

על הביצוע הטכני אחראי נמרוד עציון, שהפיק גם עבור גלי צה״ל, מכון הרטמן, הטכניון ולקוחות נוספים שלנו תסכיתים, פודקאסטים ותוכן מקורי מגוון.

חשוב לחשוב גם על הסוף

בפודקאסט החדש בהפקת פודקאסטיקו "שאלה של חיים ומוות", נדבר על רפואה פליאטיבית – טיפול רפואי תומך שנועד להקל מכאוב וסבל ולשפר את איכות חייהם של חולים המתמודדים עם מחלות מסכנות חיים, בעיקר בגיל המבוגר. מגישת הפודקאסט היא אשת גלי צה״ל הותיקה, מגישת ״רצועת הביטחון״, טלי ליפקין שחק.

נדבר עם מגוון מומחים מעולם הרפואה ובעזרתם נבקש להסביר את הסוגיות והדילמות המורכבות הכרוכות בנושא – עבור החולים ובני המשפחות מחד, ועבור הצוותים הרפואיים מאידך. הסדרה הינה מיזם של החוג הפליאטיבי בהמטולוגיה, ומוגשת כשירות לציבור בחסות חברת טקדה.

עורכת ומפיקת הסדרה היא מאיה גייר, המפיקה גם את הפרוייקטים הדוקומנטריים והאקדמיים של גלי צה״ל.

מאזינים כאן

רגע גדול, רגע קטן

סדרת בת 10 פרקים, בהפקת פודקאסטיקו בשיתוף ״מקודשת״, מבית עונת התרבות של ירושלים, בהגשתו של יובל בן עמי, על העיר המורכבת ביותר בעולם, מנקודת מבטו הייחודית. מההיסטוריה המוקדמת ועד ההווה המסחרר, לטוב ולרע, בין האישי והאינטימי לחברתי והפומבי, עם קורטוב של טירוף, והרבה אהבה לעיר הייחודית הזו.

על פס הקול אחראי טכנאי הסאונד שלנו, נמרוד עציון, שהפיק גם עבור גלי צה״ל ולקוחות נוספים שלנו תסכיתים ותוכן מקורי מגוון.

האזנה נעימה!

להמשיך לקרוא רגע גדול, רגע קטן

אגדת צינור הדם

גאים להציג פרק חדש, שמהווה את אחד הפרוייקטים השאפתניים שלנו בפודקאסטיקו עד כה. אגדה אורבנית מעט מורבידית מסתובבת בטכניון מאז שנות השישים, על אודות צינור מסתורי שמוביל דם מאילת לחיפה. אז החלטנו לחקור ולרדת לעומק הסיפור המוזר של צינור הדם. האם זה קרה באמת? אגדה או מציאות? ואיך כל זה קשור לחבר בתזמורת הטכניון שמחבב באופן מיוחד נגינת אבוב?

אירגון בוגרי הטכניון – Technion Alumni Association, בהיותם לקוחות מדהימים, הסכימו להצטרף אלינו למסע המופרע הזה, שכלל הקלטות בכל רחבי הארץ, חיטוט בארכיונים מאובקים ואפילו קצת קריינות של אנשי פודקאסטיקו בקול ארכאי של רדיו ישן. ויש גם מוסר השכל. האזינו כאן: